כנסיית פטרוס ופאולוס, איסטנבול — מדריך למקדש גלאטה

איסטנבול אטרקציותכנסיית פטרוס ופאולוס, איסטנבול — מדריך למקדש גלאטה

כנסיית פטרוס ופאולוס, איסטנבול — פינה קתולית בגלאטה, למרגלות המגדל

ברחוב הצר Galata Kulesi Sokak, במרחק שני צעדים ממבנה האבן המרשים של מגדל גלאטה, מסתתר מבנה שקל לעבור על פניו מבלי לשים לב — חזית חמורה כמעט ללא קישוטים, דלת כבדה, שובכים תחת הגג. זוהי כנסיית סנט פיטר וסנט פול, איסטנבול — בית תפילה קתולי פעיל של מסדר הדומיניקנים, שההיסטוריה שלו מתחילה במאה ה-15, כאשר גלאטה הגנואית עוד הדהדה בשפה האיטלקית. כנסיית סנט פיטר וסנט פול, איסטנבול — מקרה נדיר בעיר, שבה מבנה קטן אחד מקשר בין כמה תקופות: הפטרונים הגנואים זכאריה, צווים של הסולטנים העות'מאנים, פרוטקטורט של מלכי צרפת, שריפות גלאטה ושיקום קפדני של האחים פוסאטי השוויצרים-איטלקים. בפנים, תחת כיפה כחולה כצבע השמיים עם כוכבים מוזהבים, מתקיימת גם היום מיסה בשפה האיטלקית עבור הקהילה המלטית המקומית.

היסטוריה ומוצא כנסיית סנט פיטר וסנט פול, איסטנבול

שורשי הקהילה הזו נטועים בשנת 1475 הסוערת. הסולטאן מהמט השני הכובש הפך את הכנסייה הדומיניקנית סן פאולו בגלאטה למסגד, והנזירים נאלצו לחפש מקלט חדש. בשנת 1476 עברו כ-200 מטר מזרחה, מתחת למגדל גלאטה, לבית עם קפלה בבעלות משפחת זקריה (Zaccaria) הגנואית האצילה. הקפלה הייתה במקור בבעלות משפחת ביסטיצ'יה, אך בעת מעברם של הדומיניקנים, הבעלים כבר היו בני משפחת זקריה — ככל הנראה, הנכס עבר אליהם בירושה ולא נרכש.

בשנת 1535 חתמו הדומיניקנים באופן רשמי על הסכם עם אנג'לו זקריה, נכדו של אותו אנטוניו, שבזכותו התיישבה הקהילה על אדמה זו. ההסכם עצמו היה רק הארכה של הסכמים ישנים: בשורות הראשונות שלו נאמר במפורש כי הכנסייה הועברה למסדר זמן רב לפני תאריך זה. התנאים חזרו על עצמם כל 12 שנים: הגנואים נותרו הפטרונים, פיקחו על כספי הנזירים ויכלו להדיח אנשי דת שפשעו, ואלה התחייבו לממן את התיקונים ולהביא למשפחה נר מקודש בחג המפגש (קנדלורה), תוך עריכת מיסת זיכרון למנוחי זקריה.

בשנים 1603–1604 שופץ בית התפילה והפך לכנסייה שלמה עם מנזר. בשנת 1608 העניק הסולטאן אחמד השלישי פטיש (firman) שהעמיד את המתחם תחת חסותו של מלך צרפת, והרפובליקה הוונציאנית קבעה סבסוד שנתי. בשנת 1640 הועברה לכאן איקונה גדולה של מריה הקדושה מסוג אודיגיטריה, שמקורה היה בכנסייה הדומיניקנית בקאפה (קרים) ואשר נשמרה לאחר מכן בכנסיית סנטה מריה די קונסטנטינופולי, שהפכה באותה שנה גם היא למסגד. בשנת 1660 נשרפו הכנסייה והמנזר עד היסוד — רק האיקונה נותרה על כנה — ועל פי החוק העות'מאני הוחזרה הקרקע לאוצר המדינה. אך הודות למאמציהם של המעצמות האירופיות, נבנתה בשנת 1702 כנסייה חדשה באותו המקום. לאחר שבשנת 1706 סירבו הדומיניקנים למסור את אודיגיטריה לוונציה, הפסיקה הרפובליקה את הסבסוד. שריפה נוספת — השריפה הגדולה של גלאטה בשנת 1731 — הרסה את המבנה, והוא נבנה מחדש מעץ. לבסוף, בשנים 1841–1843, האדריכלים השוויצרים-איטלקים, האחים גספאר וגיוזפה פוסאטי, הקימו את המבנה האבן הנוכחי.

אדריכלות ומה לראות

מבחוץ, הכנסייה מאופקת עד כדי קשיחות: היא השתלבה במרקם הצפוף של הרובע הגנואי, ומהרחוב נראית רק חזית גבוהה, שבראשה פתח פעמון קטן. כל הדברים המעניינים ביותר מתגלים כשעוברים דרך חצר-מסדרון צרה וחוצים את סף המקדש.

בזיליקה עם מזבח בעל ארבעה צדדים

תוכנית הכנסייה היא של בזיליקה קלאסית עם חלק מזבח, המסודר כך שהכסא פונה אל המאמינים מכמה צדדים. מעל המקהלה מתנשא כיפה בצבע תכלת, זרועה בכוכבים מוזהבים — אחד הפרטים המוכרים ביותר בפנים. טכניקה זו נדירה בכנסיות הקתוליות של איסטנבול ומבדילה מיד את סן-פייר מהשכנות סן-אנטואן וסנטה-מריה-דראפריס. האדריכלות של פוסאטי כאן צנועה באופן מודגש: האחים זה עתה חזרו מרוסיה, שם עבדו בחצר ניקולאי הראשון, והפרויקט של הכנסייה שימש להם כ"חימום" לקראת העבודה העיקרית באיסטנבול — השיקום הנרחב של איה סופיה בשנים 1847–1849.

קיר מהביצורים הגנואים

אחת התכונות הייחודיות ביותר של הכנסייה היא הקיר האחורי שלה. הוא משולב ישירות בקטע שנותר על כנו מהביצורים העירוניים הגנואים הישנים מהמאה ה-14, אותם ביצורים שהגנו על המושבה הגנואית בקונסטנטינופול עד שנת 1453. מתברר כי המתפלל בתוך הכנסייה נשען בגבו על אבני הביצור מימי הביניים — דוגמה נדירה שבה מבנה דתי ממשיך להתקיים בזכות הארכיטקטורה הצבאית של העידן הקודם.

איקונה של אודגיטריה מקאפה

האוצר העיקרי של המקדש הוא איקונה של מריה הקדושה מסוג הודגטריה, שהועברה לכאן בשנת 1640. היא הספיקה לבקר בכנסייה הדומיניקנית בקאפה שבחצי האי קרים (כיום תיאודוסיה) — דרך נתיבי הסחר הגנואים, חצי האי קרים וגלטה היו במשך מאות שנים "רחוב אחד" — ולאחר מכן הגיעה לקונסטנטינופול ופעמיים, בנס, שרדה שריפות: ב-1660 וב-1731. בתחילת המאה ה-18 שופצה באופן חלקי: גלימתה של מריה הקדושה כוסתה ב"חבצלות צרפת" רקומות — Fleur-de-lis, תזכורת לפטרונות המלכותי. נהוג לחשוב שרק הפנים והחזה נותרו מהדימוי המקורי.

שרידים וחצר צרה עם מצבות

הכנסייה שומרת על שרידי הקדוש רנאט, שהתגלו בקטקומבות של גלאטה, וכן על חלקיקי שרידי הקדוש תומאס, הקדוש דומיניקוס והשליחים פטרוס ופאולוס, אשר העניקו למקדש את שמו. ממזרח לכניסה משתרע חצר-מעבר צרה, כאילו נחתכה בסכין: קירותיה הגבוהים מכוסים כולם בתבליטים ובמצבות עם כתובות — בעיקר באיטלקית. עוד כמה קברים נמצאים בקריפטה מתחת לכנסייה. עבור המטייל דובר הרוסית, חצר זו נראית כמעט כמו בית קברות איטלקי מהמאה ה-19, ששרד בנס במרכז איסטנבול.

סן-פייר חאן בסמוך

ליד הכנסייה ניצב סן-פייר חאן (Saint-Pierre Han) — מבנה של קראוואן-סאראיי, ששימש בעבר את הכנסייה כ"תמיכה" מסחרית. האן העשוי עץ, שנבנה בשנת 1732, נשרף בשנת 1770 ונבנה מחדש בשנים 1771–1772 מאבן חזקה ביוזמתו של השגריר הצרפתי פרנסואה-אמנואל גיניאר דה סן-פרי. בזמנים שונים שוכנו כאן לשכת עורכי הדין של איסטנבול, לשכת המסחר האיטלקית, הבנק העות'מאני (בקומה העליונה בשנים 1856–1893), יצרן חרדל ואפילו בית מלאכה לייצור ג'ינס תחת המותג Muhteşem Kot — "ג'ינס מפואר". בתחילת המאה ה-20 בחרו משרדי אדריכלות בחאן: כאן עבדו אלכסנדר ואלורי, אווספ אזנאוור, ג'וליו מונג'רי והמעצב אלכסנדר ניאוקוסמוס. ואלורי תלה על הבניין לוח זיכרון לכבוד הולדתו של המשורר הצרפתי אנדרה שנייה במקום בשנת 1762. משנת 2011 שוכרת את החאן קרן החינוך Bahçeşehir Uğur, המתכננת להפוך אותו למרכז תרבות בשיתוף עם עיריית איסטנבול.

עובדות ואגדות מעניינות

  • איקונה של אודוגיטריה מקאפה נחשבת לאחת מאיקונות ההגנה של קונסטנטינופול: היא מיוחסת למכחולו של הבשורה לוקאס עצמו. דווקא אותה הצילו הדומיניקנים בראש ובראשונה בכל השריפות.
  • הכנסייה הייתה מאז המאה ה-18 אחת משלוש הקהילות הקתוליות בגלאטה תחת הכתר הצרפתי — יחד עם סן-בנואה הישועית וסן-ז'ורז' הקפוצ'ינית.
  • ספרי הרישום של הקהילה — נישואים, טקסי טבילה והלוויות מהמאות ה-18 וה-19 — נחשבים למקור יקר ערך להיסטוריה של ההגירה האירופית לאיסטנבול: דרך גלאטה הגיעו לעיר איטלקים, מלטים, לבנטינים ופליטים ממקומות שונים בים התיכון.
  • האחים פוסאטי, שבנו את הכנסייה הנוכחית בשנים 1841–1843, רק כמה שנים מאוחר יותר החלו בשיקום איה סופיה בהזמנתו האישית של הסולטאן עבדול-מג'יד — מקרה נדיר שבו אותם אדריכלים עבדו הן במסגד הראשי של האימפריה והן בקהילה הקתולית הקטנה של גלאטה.
  • על קיר סן-פייר חאן תלויה עד היום לוחית זיכרון, שהורה אלכסנדר ואלורי להתקין: היא מזכירה כי כאן, על פי האמונות דאז, נולד בשנת 1762 המשורר אנדרה שנייה — אחד מגיבורי המהפכה הצרפתית.

איך להגיע

הכנסייה נמצאת בכתובת Galata Kulesi Sokak 44, Kuledibi — כלומר, ממש "מתחת למגדל גלאטה". התמצאו לפי המגדל עצמו: בירידה ממנו לכיוון הבוספור דרך סמטאות צרות מרוצפות, תגיעו לכנסייה תוך 3–5 דקות הליכה. אמצעי התחבורה הציבורית הנוח ביותר הוא קו המטרו M2 (תחנת Şişhane) והמעלית ההיסטורית המפורסמת Tünel: מתחנתה התחתונה בקרקוי לכנסייה כ-7–10 דקות הליכה במעלה הגבעה.

מסלול חלופי — חשמלית T1 (Bağcılar — Kabataş) עד לתחנת Karaköy, ולאחר מכן עלייה ברגל לאורך Galata Kulesi Caddesi או ברכבל Tünel עד לתחנת Karaköy ומשם בסמטה קצרה. משדה התעופה של איסטנבול (IST) הכי נוח לנסוע במטרו M11 עד Kağıthane, עם החלפה ל-M7 עד Şişhane. משדה התעופה סביחה גוקצ'ן (SAW) — באוטובוס Havabus עד טקסים ומשם ברגל לאורך רחוב איסטיקלאל או ב-Tünel. הכניסה לכנסייה היא חינם, אך ניתן להיכנס פנימה רק בשעות שבהן השערים פתוחים — בדרך כלל במחצית הראשונה של היום ובזמן המיסות; בשאר הזמן השומר מצלצל לפי בקשה.

טיפים למטייל

הזמן הטוב ביותר לביקור הוא האביב (אפריל–מאי) והסתיו (ספטמבר–אוקטובר): ברחובות הצרים של גלאטה אין צל, ובקיץ חם ולח כאן, ובחורף הגשם הופך את לוחות השיש והמדרגות לחלקלקים. הקצו 30–60 דקות לביקור: הכנסייה קטנה, אך כדאי לעמוד לרגע מול איקונין אודוגיטריה, לפענח את הכתובות על המצבות בחצר ולהרים את המבט אל הכיפה הכחולה עם הכוכבים. אם אתם מגיעים למיסה באיטלקית (בדרך כלל בימי ראשון בבוקר), עדיף לדחות את הצילום ופשוט לשבת בשורות האחוריות — זהו בית תפילה פעיל של הקהילה המלטית, ולא מוזיאון.

צלמים צריכים לדעת שהחזית מבחוץ לא מצטלמת טוב בגלל צרות הרחוב: התמונות הטובות ביותר הן מתוך החצר וממעבר הצדדי עם המצבות, שם האור הצדדי משחק על הלוחות המגולפים. בתוך הכנסייה אסור להשתמש בפלאש, אך אור היום הנכנס מהחלונות העליונים מספיק בהחלט לצילום בסמארטפון מודרני. קחו איתכם מטבעות קטנים ביורו או בלירות — לנר ולתיבת התרומות; זו צורה בלתי כתובה של תודה על הגישה החופשית. הלבוש — כמו בכל בית תפילה פעיל: כתפיים וברכיים מכוסות, דיבור שקט.

מבחינה לוגיסטית, הכנסייה משתלבת באופן אידיאלי בטיול של חצי יום בגלאטה: מגדל גלאטה (2 דקות הליכה) עם נוף לקרן הזהב, הרכבל Tünel משנת 1875 — השני העתיק ביותר בעולם, רחוב איסטיקלל עם החשמלית הנוסטלגית, כנסיית סן אנטוניו די פדובה באיסטיקלל, בתי המלאכה ב-Galip Dede Caddesi. חובבי ההקבלה בין רוסיה לאיסטנבול ימצאו כאן הדים לאודסה ולתיאודוסיה: סחר גנואי, איקונה קרים, הקהילה הלבנטינית — כל אלה הם חלק מאותו עולם ים-תיכוני, שבמאה ה-19 קישור בין איסטנבול, חצי האי קרים ואזור הים השחור לקשת תרבותית אחת. בדיוק משום כך, כדאי לבקר בכנסיית פטרוס ופאולוס הקדושות באיסטנבול לא כ"עוד כנסייה", אלא כנקודת זיכרון קטנה, שבה נפגשים גנואה, צרפת, ונציה, חצי האי קרים והאימפריה העות'מאנית — ושם, תחת כיפתה הכחולה עם הכוכבים המוזהבים, עדיין מתקיימת קהילה.

הנוחות שלכם חשובה לנו. כדי לתכנן מסלול, לחצו על הסימון הרצוי.
פגישה ל דקות לפני תחילת
אתמול 17:48

עוד בנושא

Cyaneae (קיאנה) — עיר הסרקופגים של ליקיה ליד דמרה
Cyaneae (קיאנה) — עיר הסרקופגים של ליקיה ליד דמרה
אתמול 17:48
גוונפארק בקיזילאי — אנדרטת הביטחון ולב אנקרה
גוונפארק בקיזילאי — אנדרטת הביטחון ולב אנקרה
אתמול 17:48
המסגד העתיק (מרסין) — היסטוריה ואדריכלות Eski Cami
המסגד העתיק (מרסין) — היסטוריה ואדריכלות Eski Cami
אתמול 17:48
באגראן — בירתה העתיקה של ארמניה במחוז קארס
באגראן — בירתה העתיקה של ארמניה במחוז קארס
אתמול 17:48
שאלות נפוצות — כנסיית פטרוס ופאולוס, איסטנבול — מדריך למקדש גלאטה תשובות לשאלות נפוצות על כנסיית פטרוס ופאולוס, איסטנבול — מדריך למקדש גלאטה. מידע על אופן הפעולה, האפשרויות והשימוש בשירות.
כנסיית פטרוס ופאולוס הקדושים — כנסייה קתולית פעילה של מסדר הדומיניקנים בשכונת גלאטה (ביוגלו), איסטנבול. תולדות הקהילה מתחילות בשנים 1475–1476, כאשר לאחר כיבוש קונסטנטינופול עברו הדומיניקנים למקומם הנוכחי. הבניין האבן המודרני נבנה בשנים 1841–1843 על ידי האדריכלים האחים גספאר וגיוזפה פוסאטי.
הכניסה לכנסייה היא חינם. עם זאת, נהוג להשאיר תרומה קטנה — להכניס מטבעות לקופסה שבכניסה או לקנות נר. זוהי דרך בלתי פורמלית להביע תודה על הגישה החופשית למבקרים.
הכנסייה פתוחה, בדרך כלל, בשעות הבוקר ובזמן המיסות. בשאר הזמן השערים עשויים להיות סגורים, אך השומר יפתח את השער אם תצלצלו. מיסות יום ראשון מתקיימות בבוקר בשפה האיטלקית. מומלץ לברר מראש את שעות הביקור המדויקות, שכן לוח הזמנים עשוי להשתנות.
הקדוש הקדוש ביותר הוא איקונה של מרים הקדושה מסוג הודגטריה (Odigitria), שהובאה בשנת 1640 מקאפה (כיום תיאודוסיה, חצי האי קרים). על פי המסורת, היא צוירה בידי הבשורה לוקאס. האיקונה שרדה פעמיים את השריפות הקטסטרופליות בגלאטה — ב-1660 וב-1731. בתחילת המאה ה-18 צויירה מחדש גלימתה של מריה הקדושה, והועטרו בה פרחי השושן של הכתר הצרפתי (Fleur-de-lis). מלבד האיקונה, הכנסייה שומרת על שרידי הקדוש רנאט ועל חלקי שרידיהם של הקדושים תומאס, דומיניקוס, והשליחים פטרוס ופאולוס.
גספאר וג'וזפה פוסאטי — אדריכלים שווייצרים-איטלקים, שבנו את מבנה הכנסייה הנוכחי בשנים 1841–1843. זמן קצר לאחר מכן, בשנים 1847–1849, הם ביצעו שיקום נרחב של איה סופיה בהזמנתו האישית של הסולטאן עבדול-מג'יד. כך, אותם אומנים עבדו הן בקהילה הקתולית הזעירה של גלאטה והן במסגד האימפריאלי הראשי.
ממזרח לכניסה משתרע חצר צרה, שקירותיה הגבוהים מכוסים כולם בתבליטים ובמצבות עם כתובות בעיקר בשפה האיטלקית. כאן קבורים נציגים של הקהילות האיטלקית, המלטית והלבנטינית מהמאה ה-19. מתחת למקדש עצמו נמצאת קריפטה עם קברים. עבור מבקרים רבים, חצר זו נראית כמו בית קברות איטלקי קטן, ששרד בנס במרכז איסטנבול.
סן-פייר חאן (Saint-Pierre Han) — קראוואנסראי לשעבר, שהיה בבעלות הכנסייה בעבר. המבנה האבן הנוכחי נבנה בשנים 1771–1772. בזמנים שונים שוכנו כאן לשכת עורכי הדין של איסטנבול, לשכת המסחר האיטלקית, הבנק העות'מאני ומשרדי אדריכלות. על חזית הבניין תלויה לוחית זיכרון לכבוד הולדתו של המשורר הצרפתי אנדרה שנייה. מאז 2011 שוכר את הבניין קרן החינוך Bahçeşehir Uğur, המתכננת לפתוח בו מרכז תרבות.
הקיר האחורי של המקדש משולב ישירות בקטע שנותר מהביצורים העירוניים הגנואים מהמאה ה-14 — אותם ביצורים שהגנו על המושבה הגנואית בקונסטנטינופול עד שנת 1453. זוהי דוגמה נדירה שבה אבני ביצור מימי הביניים הפכו לחלק אורגני ממבנה דתי מתקופה מאוחרת בהרבה.
המיסות מתקיימות בשפה האיטלקית: הכנסייה משמשת כקהילה פעילה של הקהילה המלטית המקומית באיסטנבול. תפילות יום ראשון מתקיימות בדרך כלל בשעות הבוקר. הכנסייה אינה מוזיאון, ולכן אין לצלם במהלך המיסה; המבקרים מוזמנים לשבת בשקט בשורות האחוריות.
הקשר עם חצי האי קרים ניכר באיקונה של אודיגיטריה מהכנסייה הדומיניקנית בקאפה (תיאודוסיה) — מאחז גנואי, שממנו הובילו נתיבי סחר ישירות לגלאטה. הקשר עם צרפת נוצר בשנת 1608, כאשר פירמן של הסולטאן אחמד השלישי העמיד את המתחם תחת חסות הכתר הצרפתי. אז בדיוק הופיעו על האיקונה "חבצלות צרפת". עד המאה ה-19 נמנתה הכנסייה בין שלושת הקהילות הקתוליות של גלאטה תחת חסות צרפתית.
מותר לצלם בתוך המבנה, אך אסור להשתמש בפלאש. בדרך כלל, אור היום הנכנס מהחלונות העליונים מספיק לצילום בסמארטפון. התמונות הטובות ביותר מתקבלות מתוך החצר ובמעבר הצדדי שבו מצויות מצבות הקבר, שם האור הצדדי משחק יפה על הגילופים. מבחוץ קשה לצלם את החזית בשל צרות הרחוב.
הכנסייה משתלבת בצורה מושלמת בטיול של חצי יום בגלאטה. במרחק של שתי דקות הליכה נמצא מגדל גלאטה. קצת יותר רחוק — הרכבל Tünel משנת 1875 (השני העתיק ביותר בעולם), רחוב איסטיקלל עם החשמלית הרטרו, כנסיית סן אנטוניו די פדובה והסדנאות ברחוב Galip Dede Caddesi. ניתן לעבור את כל המסלול ברגל תוך 3–4 שעות.
מדריך למשתמש — כנסיית פטרוס ופאולוס, איסטנבול — מדריך למקדש גלאטה מדריך למשתמש ב- כנסיית פטרוס ופאולוס, איסטנבול — מדריך למקדש גלאטה, הכולל תיאור של הפונקציות, האפשרויות והעקרונות העיקריים של השימוש בתוכנה.
הכנסייה ממוקמת בכתובת Galata Kulesi Sokak 44, במרחק כמה צעדים ממגדל גלאטה. הדרך הנוחה ביותר להגיע אליה היא ברכבת התחתית M2 עד לתחנת Şişhane או ברכבל ההיסטורי Tünel עד לתחנה התחתונה בקראקוי, משם יש ללכת 7–10 דקות ברגל במעלה הגבעה. משדה התעופה IST סעו בקו M11 עד Kağıthane, ואז החליפו לקו M7 עד Şişhane. נקודת ציון במקום היא מגדל גלאטה עצמו: ממנו לכנסייה 3–5 דקות הליכה במורד הסמטאות המרוצפות.
הכנסייה אינה פתוחה כל היום: בדרך כלל, היא פתוחה בשעות הבוקר ובזמן המיסות. אם השער סגור, ניתן לצלצל בפעמון — השומר יפתח לכם. אם אתם מעוניינים להשתתף במיסה האיטלקית של יום ראשון, היא מתקיימת בדרך כלל בשעות הבוקר. לוח הזמנים עשוי להשתנות, ולכן מומלץ לברר אותו יום לפני או עם הגעתכם לגלאטה.
הכניסה אינה נמצאת ישירות מהרחוב: יש לעבור דרך חצר-מסדרון צרה. כדאי לעצור כבר בחצר זו — קירותיה מכוסים בלוחות מצבה עתיקים ובבא-רליפים עם כתובות באיטלקית. יש ללבוש בגדים המכסים את הכתפיים והברכיים: הכנסייה פעילה, ולכן יש להקפיד על קוד לבוש.
עם כניסתכם לכנסייה, הרימו את מבטכם אל הכיפה התכולה כצבע השמיים, המעוטרת בכוכבים מוזהבים — אחד המרכיבים הבולטים ביותר בעיצוב הפנים. חפשו את איקונין האודיגיטריה מקאפה: הוא נחשב לקודש הקדוש ביותר ונשמר בכנסייה מאז שנת 1640. שימו לב לקיר האחורי, המובנה בתוך הביצורים הגנואים מימי הביניים מהמאה ה-14. הקצו 30–60 דקות לביקור — הכנסייה קטנה, אך עשירה בפרטים.
הכניסה חינם, אך נהוג לתמוך בכנסייה בתרומה קטנה: הכניסו מטבעות לקופסה שבכניסה או קנו נר. ניתן להשתמש הן ביורו והן בלירות טורקיות. זהו כלל לא כתוב, המסייע לכנסייה להישאר פתוחה למבקרים.
ביציאה מהכנסייה, התבוננו בבניין Saint-Pierre Han — קראוואנסראי לשעבר מהמאה ה-18, הקשור היסטורית לקהילה. על חזיתו נותרה לוחית זיכרון לכבוד המשורר אנדרה שנייה. זה ייקח עוד 10–15 דקות ויסיים את המסלול ההיסטורי הקצר סביב הכנסייה.
הכנסייה משתלבת היטב במסלול של חצי יום: ממנה יש הליכה של שתי דקות למגדל גלאטה, שממנו נשקף נוף של קרן הזהב. משם אפשר לרדת אל הרכבל Tünel, לצאת לרחוב איסטיקלל ולהגיע לכנסיית סן אנטוניו די פדובה. הזמן הטוב ביותר למסלול כולו הוא האביב (אפריל–מאי) או הסתיו (ספטמבר–אוקטובר): בקיץ חם בסמטאות הצרות ללא צל, ובחורף לוחות השיש הופכים לחלקלקים.